היסטוריית ההומאופתיה בעם בישראל
עיקרון הריפוי ההומאופתי הוא "דומה בדומה ירפא": אדם חולה יירפא בעזרת חומר אשר גורם באופן מדויק מאוד למחלה שלו. עיקרון הריפוי ההומאופתי, אשר התגלה מחדש מלפני כמאתיים שנה, מוזכר פעמים רבות בהיסטוריה של עם ישראל.
להלן מספר דוגמאות שנלקחו מהחומש:
- בחטא העגל, משה רבינו ריפא את בני ישראל מחטא העגל על ידי השקייתם בעגל עצמו: "ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל" (ספר שמות פרק ל"ב פסוק כ')
- בפרשת פרה אדומה: האפר של הפרה מטמא את מי שנוגע בו: "והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב" (ספר ויקרא, פרק ט"ו). אך הטמא מיטהר.
- בפרשת "בשלח", כאשר בני ישראל הגיעו למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, מובא במדרש תנחומא: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: "בוא וראה כמה מופרשין דרכי הקב"ה מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר. אבל הקב"ה מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל בתוך דבר המתחבל כדי לעשות לו נס".
- בפרשת חקת, מסופר על נחש הנחושת. בני ישראל ננשכו ע"י נחשים והבריאו ע"י הסתכלות על נחש הנחושת: "ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי" (ספר במדבר פרק כ"א פסוק ט').
יש לשים לב שסמל הרפואה בעולם מגיע מהתרבות היהודית, מנחש הנחושת, אשר מסמל את דרך הריפוי ההומאופתי.
אנחנו רואים בהומאופתיה דרך ריפוי טבעית ומעמיקה ביותר.