כיצד חוזרים לבריאות
בכתבה זאת נתעמק ונבין מהי בריאות, מהן הסיבות לחולי וכיצד חוזרים מחולי לבריאות
מבנה האדם ותפקידו בעולם
כדי להבין מהי בריאות, נדון במבנה האדם ובתפקידו בעולם. אנחנו, בני האדם, מורכבים מרצף של רמות. ניתן לתאר זאת בצורה סימבולית בעזרת היררכיה של רמות כמוצג בקונוס באיור 1.
החלק העליון של הקונוס נקרא רוחני, כאשר ההגדרה של רוחני הוא משהו שלא ניתן לכמת: לא ניתן למדוד ולשקול. החלק התחתון של הקונוס נקרא חומרי, כאשר ההגדרה של חומרי הוא משהו שניתן לכמת: יש לו משקל, אורך, שטח וכו'. החלק הרוחני שלנו מניע את החלק הגשמי שלנו.
בחלק העליון ביותר נמצאת האהבה , שהיא האהבה לבורא עולם ולבריאה.
מהאהבה נובע הרצון שלנו, שהוא הרצון להגשים את המטרה שלשמה נוצרנו.
ההבנה יודעת לפרש את הרצון שלנו ומבינה איזה הוראות לתת לגוף על-מנת להגשים את הרצון. ברמה של ההבנה אנחנו חושבים, מדברים, מבינים את מה שאנו שומעים או קוראים וכו'. יש להבין היטב שאת הרמות מעבר להבנה – האהבה והרצון – לא ניתן לתאר בעזרת ההבנה שלנו. למשל לא ניתן להסביר בעזרת מילים מהי אהבה, ניתן רק לחוות אותה.
הגוף מורכב מנוזלים, מאיברים פנימיים ומאיברים חיצוניים. הנוזלים (למשל הדם) נותנים הוראות לאיברים הפנימיים (למשל מערכת העיכול אשר מספקת את המזון לדם, הריאות אשר מספקות חמצן לדם, הכבד והכליות אשר מנקים את הדם) והם מאפשרים לאיברים החיצוניים (בעיקר העצמות והשרירים, הם אלה שמאפשרים לנו לזוז ולפעול) לבצע בעולם את רצונותינו.
מהאיברים החיצוניים נובעים המעשים שלנו בעולם.
הנשמה שלנו היא בחלק העליון של הקונוס. הרוח היא באזור של הרצון ושל ההבנה. הגוף שייך לחומר. הנפש היא הממשק בין הרוח לחומר, היא יודעת לקבל הוראות מהחלק הרוחני ולהתחבר לגוף ולהניע אותו. למשל החלק הרוחני רוצה להזיז את היד, ואז דרך הנפש היד זזה.
הסרטון למטה מדגים – בצורה סימבולית – כיצד הדברים יורדים מהאהבה ועד למעשים שלנו. כל פעם שמתוך האהבה שבנו מתעורר רצון, הוא מתורגם דרך הרמות של הקונוס כלפי מטה עד לאברים החיצוניים, ומהם נובעים הפעולות שלנו בעולם. ניתן לתאר כל רצון שמתורגם למעשים כמו משהו מופשט, שבהתחלה אי-אפשר להסביר אותו עם השכל (היות שהוא מתחיל ברמה גבוהה יותר מההבנה), שבהדרגה לובש צורה ומתגשם, עד שהוא מתורגם למעשים.
מהי בריאות
כאשר יש קשר רציף מהאהבה ועד למעשים שלנו בעולם, אז המעשים משקפים את האהבה הגבוהה שבתוכינו. אז אנו מרגישים סיפוק, הגשמה עצמית, אושר ואהבה. זה מצב של בריאות, שבו ההבנה עובדת כראוי, הדם עשיר במזון ונקי מפסולת, כל האיבריים הפנימיים מתפקדים היטב וכתוצאה מכך האיברים החיצוניים מבצעים באופן מופתי את רצונותינו.
כאשר אנו במרכז המעגל לכל אורך הקונוס, אז לכל האורך אנו מחוברים לנקודה העליונה של הקונוס, שהיא האהבה.
לכן אדם בריא הוא אדם אשר מתוך האהבה שבו, מבצע היטב בעולם הגשמי את מה שביקש הרצון הגבוה שלו. כתוצאה מכך האדם פועל ללא מכשולים פנימיים על-פי הסיבה שלשמה הוא נוצר.
מהו חולי
החולי מגיע ברוב המקרים מרמה שנמצאת מעבר לרמת ההבנה. אם ההבנה היתה מבינה את סיבת החולי, אז היא היתה פותרת אותה בעצמה ולא היינו חולים. העובדה שההבנה אינה מצליחה לפתור את החולי מעידה על כך שהחולי מתחיל ברמה מעבר אליה, מהרמה של האהבה או של הרצון. לכן לא ניתן להסביר את סיבת החולי בעזרת מילים מפורשות. בהומאופתיה אנו ניגשים לרמות שהן מעבר להבנה, מעבר למילים, על-מנת לרפא. אז כיצד עושים זאת?
כדי לגשת לרמות שהן מעבר להבנה, צריך לדעת שקיים הגיון גם ברמות שהן מעבר להבנה. נשתמש בסימבוליקה שיונקת מהגיון זה ובעזרתה נתאר במילים דברים שהם מעבר למילים. מי שיתבונן היטב בסימבוליקה יוכל להתחיל לקלוט, מעבר לסימבוליקה, מה הסיבה למחלות.
כדי להבין מהו חולי, צריך להבין על מבנה העולם. ניתן לתאר באופן סימבולי שהעולם מוכרב מארבע יסודות: אש, אוויר, מים ואדמה. אלה לא אש, אוויר, מים ואדמה שאנו רגילים אליהם אלה הם מתארים את כל התהליכים שמתרחשים ברמות הגבוהות של העולם (מעבר לרמת ההבנה, כמובן). ניתן לתאר באופן סימבולי את כל הבריאה בצורת עיגול (ראה איור 2) כאשר כל צד של העיגול הוא ההופכי של הצד הנגדי (אש הפוך לאוויר וכו').
במצב של בריאות, אנו פועלים מתוך אהבה ונותנים משקל שווה לכל יסוד. לכן אנו נמצאים במרכז המעגל, בנקודה הירוקה, ומשם יש לנו קשר עם הנקודה העליונה של הקונוס שהיא האהבה. במצב של חולי, אנו עושים "פרוטקציה" לאחד היסודות. לכן איבדנו את אהבתנו לחלק מהעולם, וזה גורם לנו לסבל רוחני. במקרה זה אנו זזים ממרכז המעגל ומתקרבים ליסוד שאנו מעדיפים. תזוזה זאת גורמת לנו לאבד את הקשר עם הנקודה העליונה של הקונוס שהיא האהבה. תזוזה זאת היא התחלת החולי והיא משתקפת דרך כל הרמות שבנו (ראה איור למעלה) ועד למעשים שלנו שיהיו מוטים לכיוון היסוד המועדף עלינו. כתוצאה מכך מערכת הבקרה העליונה שלנו מייצרת תופעות לא נעימות הנקראות סימפטומים. חשוב להבין שהסימפטומים הם לא המחלה עצמה, אלא הן תוצאות של החולי.
להבין מה זה רפואה הוליסטית
לדוגמא, אם זזנו לכיוון יסוד האדמה, אשר מקובעת וללא תנועה, אנו עשויים לסבול מסימפטומים כמו: כאבי ראש של לחץ, מיגרנות, קשיי זיכרון, עקשנות, כאבי גב, טרשת עורקים, כיווץ יתר של השרירים, יובש בעור, הזעת יתר ועוד, באופן שכולם נותנים הרגשה של קיבעון ושל חוסר תנועה.
הסבל שבכל סימפטום וסימפטום משקף בצורה מדויקת מאוד את הסבל הרוחני של היציאה ממרכז המעגל ; יש להבין זאת היטב.
מי שמתבוננן היטב מבין שיש סיבה לסבל ולסימפטומים: מערכת הבקרה העליונה שלנו מונעת מאיתנו לעשות את המעשים בעולם שאינם על-פי האהבה שבנו.
לסיכום: במצב של בריאות
אנו אוהבים את כל הבריאה והזרימה מהאהבה עד למעשים מתבצעת באופן מופתי. במצב של
חולי, מאבדים חלק מהאהבה לבריאה. כתוצאה מכך יש סבל רוחני שממנו נובעים סימפטומים נפשיים
וגופניים אשר מעכבים את המעשים שלנו.
הבנה זאת מאפשרת להבין את הרפואה ההוליסטית, שכל הסימפטומים שלנו קשורים לנקודה האחת והעליונה, שהיא האהבה לבורא ולבריאה ("שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד, ואהבת…")
הדרך לחזור לבריאות
ראינו שבמצב של בריאות, אנו אוהבים את כל הבריאה ונמצאים במרכז המעגל שמתאר את העולם, בנקודה הירוקה שבאיור. במצב של חולי, איבדנו את אהבתנו לחלק מהבריאה, לכן יש לנו דחיה עמוקה להיות במרכז המעגל, וכתוצאה מכך סטינו מהמרכז, למשל לנקודה השחורה באיור 3. כתוצאה מכך תתחיל מחלה כרונית ויופיעו סימפטומים.
כיצד לחזור לבריאות?
אם ינסו להחזיר אדם חולה למרכז באופן חיצוני (למשל על-ידי שימוש בתרופה) כמתואר באיור 3 בצד ימין, תהיה בו התנגדות עזה (היות שהוא יצא ממרכז המעגל מתוך הרצון שלנו) ותגובתו תהיה לזוז לכיוון ההפוך כמתואר בחץ האדום. הוא ירצה להתרחק עוד יותר מהמרכז וכתוצאה מכך הוא ייעשה עוד יותר חולה. על-כן שימוש בתרופה יכול לעצור סימפטומים אבל גורם להחמרת המחלה הכרונית. למשל אנשים שנוטלים תרופה באופן קבוע צריכים עם הזמן להגדיל את מינון או את חוזק התרופה. הסיבה לכך היא שלא ניתן להשיב אדם למרכז המעגל בניגוד לרצונו. כאן ניתן להבין את הרעיון הגאוני של ההבראה ההומאופתית: כדי שחולה ירצה לחזור למרכז המעגל צריך לדחוף אותו עוד קצת לאותו הכיוון שאליו הוא רוצה לסטות–החץ הסגול באיור 3 בצד שמאל. למעשה מראים לו שגם לצד שהוא דוחה יש זכות קיום, הרי הוא חלק מהבריאה. בדרך זו יתעורר בו הרצון לחזור למרכז המעגל והוא בכוחות עצמו יחזור לבריאות כמתואר בחץ האדום.
איור ימני: ניסיון להחזיר בכוח לבריאות (למרכז המעגל). ניסיון זה מחמיר את מצב החולי.
איור שמאלי: הבראה הומאופתית, שהיא גורמת למתרפא להגיע בכוחות עצמו להבראה אמיתית (למרכז המעגל).