הקשר בין בריאות לבין בריאה
עצם מהות הבריאה היא בריאת גבולות (אור/חושך, מים/שמים וכו'). לו לא היו גבולות ברורים, העולם היה תוהו ובוהו.
ישנם גבולות גשמיים:
• לכל יצור חי יש קליפה או עור שעוטף אותו.
• לכל איבר בגוף יש את הקליפה שלו (קרום הכבד, קרום הריאות, דופן כלי הדם וכו').
• לכל תא יש את הגבול שלו, שהוא קרום התא.
• שימו לב שבתוך כל גבול יש גם כן גבול !
יש גם גבולות שאינם גשמיים – הם נקראים רוחניים:
• גבולות בשכל – ברגע שמבינים נושא מסוים, המחשבה הצליחה לחצות את הגבול לנושא הזה.
•יש גבולות שכדאי לחצות, למשל לגשת לאדם אחר כדי לעזור לו.
•יש גבולות שאסור לנו לחצות, למשל לעבור את הגבול שלנו כדי לקחת משהו שלא שלנו או כדי לפגוע במישהו.
הרוחני הוא זה שמניע את הגשמי. כאשר הגבולות הרוחניים נשמרים, בהכרח הגבולות הגשמיים נשמרים ואז הבריאה בריאה – הכל עובד בצורה מופתית. לדוגמא: כאשר בגוף כל תא ומולקולה נמצא בתוך הגבול שלו, אז האדם בריא. כל מחלה – נפשית או גופנית – היא תמיד סימן שמשהו יצא מהגבול התקין שלו.
כל תופעה לא נעימה בגוף או בנפש תמיד מעידה שמשהו יצא מהגבול שלו.
ההומאופת מזהה את סיבת המחלה: מה יצא מהגבול שלו ומדוע הוא יצא מהגבול (מדוע יש רצון שיצא מהגבול, מדוע רכיב בדם יצא מהנורמה וכו'). כאשר ההומאופתיה מתקנת את הסיבה, הכל חוזר לתחום הנורמה ואז האדם מבריא.
כשמבינים זאת, מבינים מדוע המילים "בריאה" ו"בריאות" באות מאותו השורש ("ברא"): שתיהן קשורות לשמירת הגבולות. מי ששומר על הגבולות שלו, שומר על הבריאה ושומר על הבריאות שלו.
