לרפא את התורשה
ליוסף תבור (שם בדוי) התפרצה מחלת קרון (crohn disease) בגיל 30. הוא סבל נורא. הרופא אמר שזה גנטי ושאין מה לעשות. אך אז היתה לו הברקה והוא שאל:
"עד גיל 30 הייתי בריא, לא היתה לי מחלת קרון. הגנים שלי לא השתנו. אם חייתי בריא עד עכשיו, אז אין סיבה שעם אותם הגנים לא אמשיך להיות בריא!!!"
אנו רואים שעם אותם הגנים, ניתן לחיות בריאים או עם מחלה גנטית. אני רואה מהניסיון שלי שניתן לרפא מחלות שנקראות "גנטיות". במאמר זה אסביר מה בעצם קורה במחלה גנטית.
נהוג לחשוב שהגוף שלנו מושפע בעיקר מהגנים. אך בשנים האחרונות, מדענים גילו את מה שנקרא אפיגנטיקה (epigenetics).
כולנו מכירים את ה- DNA, שממנו הגוף בונה את החלבונים אשר עושים את הבקרה על הגוף שלנו. מה שחשוב לדעת, זה שסביב מולקולות ה- DNA יש חלבונים אשר קובעים את ה"עוצמה" שבה קוראים כל מקטע של ה- DNA: איפה קוראים "הרבה" את ה- DNA, איפה קוראים "קצת" ואיפה לא קוראים בכלל. מולקולות אלה נקראות האפיגנטיקה של הגוף שלנו. אם להשוות את זה למחשב, ניתן לאמר שה- DNA הוא החומרה של המחשב (קובע את היכולות המולדות) והאפיגנטיקה היא התוכנה של המחשב. אם להשוות לעוגה, ניתן לאמר שהאפיגנטיקה מחשבת את כמות המרכיבים שצריך עבורה.
ב- DNA של יוסף תבור יש פוטנציאל למחלת קרון. עד גיל 30, האפיגנטיקה שלו אפשרה לקרוא את ה- DNA במקטע בריא, שבו אין מחלת קרון. החל מגיל 30, האפיגנטיקה גרמה לקריאה במקטע אחר ב- DNA, ששם מחלת קרון כן מתבטאת. נשאלות השאלות החשובות מאוד:
- מדוע האפיגנטיקה לפעמים משתנית?
- האם ניתן לתקן אפיגנטיקה?
במחקרים שנעשו, גילו שהאפיגנטיקה מושפעת מחוויות שעברנו (טראומות, פחדים ועוד) ומהסביבה שבה היינו במגע (זיהום אוויר, אוכל לא בריא ועוד). בנוסף לכך, גילו שהאפיגנטיקה זורמת בדורות (!). יש לזה השפעות מרחיקות לכת!!! להלן השלכות ישירות של המחקרים המדעיים:
- אם עברנו טראומה, אז היא משפיעה על האפיגנטיקה שלנו.
- טראומות שעברנו עשויות להשפיע ולא רק עלינו אלא לעבור לילדים ולצאצאים שלנו.
- אנו נושאים בתוכינו טראומות של ההורים שלנו, והן משפיעות ישירות על הגוף ועל הבריאות שלנו.
ההשלכות הן לטווח הארוך. למשל:
- אדם שסבל בשואה יעביר את הטראומה לצאצאים שלו. למשל רואים אצל ילדים שזה עתה נולדו, שהמאזן ההורמונלי שלהם מתאר אנשים שיש להם מתח וחרדה . דוגמא נוספת: רואים שבמלחמת לבנון הראשונה, רוב החיילים שסבלו מתגובת קרב הם צאצאים של ניצולי שואה.
- אפריקאי שנלקח כעבד לפני מאות שנים והרגיש עבד, יכול להעביר את ההרגשה הזאת לצאצאים שלו, אפילו מאות שניום יותר מאוחר: יש מקרים רבים שהילדים חופשיים אך מרגישים עבדים.
ואנו אכן רואים שהמחלות זורמות בדורות: יש משפחות עם מחלות לב, משפחות עם בעיות נשימה, משפחות עם בעיות בכליות וכו'. גם פחדים עוברים בדורות: למשל רואים אצל צאצאים של ניצולי שואה פחד מכלב זאב, אותו הכלב שהנאצים השתמשו בו.
יש דרכים נוספות, מעבר לאפיגנטיקה, שחוויות זורמות בדורות, ראה למשל קישור זה.
קשה לנו לפתור טראומה שהגיעה אלינו מהדורות. למשל אנו מרגישים פחד מסויים ולא מצליחים להבין מדוע, היות שאף פעם לא נתקלנו במשהו שיכול לגרום לנו את הפחד הזה. המקור של החוויה שזורמת בדורות הוא מעבר לשכל, מעבר למילים (כדי להבין על חוויות מעבר לשכל ולמילים, לחץ כאן).
אני רואה בניסיון הקליני שלי שהטיפול ההומאופתי חושף לאדם, בעזרת הרמדי , את הטראומה שזרמה בדורות. בהתחלת הטיפול, המתרפא מרגיש היטב את החוויה הלא נעימה וזה מאפשר לו לפתור אותה באופן סופי. לאחר שהמתרפא פתר אותה, היא כבר לא תמשיך בדורות הבאים שלו.
נשאלת השאלה החשובה: מדוע האנושות נבראה בצורה כזאת, שטראומות זורמות בדורות? לא היה לנו יותר קל אילו אדם היה נפטר עם הטראומות שלו והיה משאיר אותן בעבר מבלי להעביר אותן הלאה?
התשובה שלי היא מאוד פשוטה וקשורה לחוקים הפשוטים הקיימים באנושות: אנחנו, בני האדם, נבראנו עם חופש בחירה. יש למעשים שלנו השפעות, שיכולות להיות הרבה מעבר לדימיון שלנו (ראה לדוגמא את המשל של המתנה של הכעס). המחיר שאנו נותנים עבור חופש הבחירה הוא שאנחנו, האנושות, צריכים לדעת, להבין ולחוות מה ההשפעות של מעשינו על עולם. כל השפעה שטרם הבנו היטב צריכה לעבור בדורות עד שמישהו חווה ומבין עד הסוף. לכן העובדה שהחוויות זורמות בדורות היא מתנה, היות שאם מישהו לא פתר משהו שקרה, ניתנת הזדמנות למישהו אחר לפתור אותה. אם פתרנו משהו אצלינו, אז פתרנו אותו עבור האנושות. לכן כאשר פתרנו משהו אצלינו, לא רק אנחנו הבראנו, אלא חלק מהאנושות הבריא.
ההומאופת הוא אדם שעוזר לאנשים לפתור את הבעיות שזורמות בדורות.
מסקנה: יש אפשרות לפתור את המחלות הגנטיות בעזרת האפיגנטיקה, אשר זורמת בדורות. כל אחד שפותר את האפיגנטיקה אצלו מבריא וגם מבריא חלק מהעולם.